מכירים את הסיטואציה הזו שאתם מסתכלים על אדם, ורק הפה שלו מחייך אבל העיניים לא מחייכות? כך, אתם יודעים שהאדם לא מחייך באמת, אלא רק, מהשפה ולחוץ, תרתי משמע.

חיוך מאולץ

יכולות להיות ל"חיוך" של הפה בלבד הרבה סיבות, כמו נימוס, רצון להשתלב וכדומה, אבל העובדה היא שאת הפה, קל לנו יותר להביא למצב של חיוך, בעוד שאת העיניים, את החיוך בעיניים, או כל מבע אחר בעיניים, קשה הרבה יותר לזייף.

נכון שנבהלתם לרגע? בדקתם את כותרת העמוד כדי לוודא שאתם עדיין באתר של כתבנית?

אז לא, עדיין לא התחלנו לעסוק בקריאת שפת גוף או בפיזיוגנומידיאגנוזיס (אנחנו חשים נדיבים היום, אז נחסוך לכם את החיפוש בגוגל, מדובר באבחון אופי ואישיות לפי חכמת הפנים), אנחנו עדיין מתעסקים בכתיבת תוכן. אבל, לאותה דואליות (או ניגודיות במקרים מסוימים), יש השפעה רצינית על הטקסט שאנחנו כותבים.

רוצים דוגמה?

הנה סיפור משעשע. ניוזלטר אחד מיני רבים שהתגלגל לתיבת המייל שלנו:

"שלום,

החופש הגדול הסתיים,

וזה הזמן להורים להתחיל את הכיף שלהם, אחרי חודשיים לחוצים בהם הילדים היו בבית.

בית קפה X מציע להורים קפה ומאפה משובח במחיר Y, בין השעות A ל-B.

תבואו,

יהיה כיף. "

אוקיי,

אנחנו לא יודעים מה אתם חושבים, אבל "כיף" זה הדבר האחרון שיש בניוזלטר הזה.

כנראה שמי שכתב אותו כתב טקסט יבשושי כלשהו, העורך שלו אמר לו "שמע אחי, הטקסט לא מספיק כיפי. שפר אותו!". אז הכותב הוסיף "יהיה כיף" לטקסט, אבל לא באמת הוסיף כיף לטקסט.

זוכרים את דוגמת הפה המחייך כשהעיניים לא שעליה דיברנו בתחילה?

זה בדיוק זה וככה זה נראה כשזה מתבטא בכתיבה.

לכתוב (אבל לכתוב באמת) זה אתגר רציני!

נכון, על מנת להיכנס לראש של מה שצריך לשדר הטקסט נדרש הרבה יותר ניסיון, אתם חייבים להיכנס למוד של הטקסט, לחוש את האסנס, לחוש אותו ממש, ו… לעשות את זה בכל טקסט מחדש.

"בהתחלה" מספרת אחת הכותבות שלנו (גלי, אם חשוב לכם לדעת) "כל טקסט כזה שכתבתי, היה מכניס אותי למערבולת רגשית, שנמשכה שעות אחרי שסיימתי את הכתיבה. הפכתי למודאגת וסחבתי את זה איתי שעות אחרי שכתבתי טקסט על בעיות בריאות בגיל השלישי, הגעתי לגבהים חדשים של שמחה כשתיארתי את הלונה פארק החדשני בעיר כלשהי, ושקעתי בדיכאון עמוק כשהזהרתי מפני נזקי עישון. את החודשים הראשונים שלי ככותבת מקצועית, ביליתי ברכבת הרים רגשית ומטלטלת, עד שלמדתי לתחום את ההזדהות שלי עם הטקסט שאני כותבת לזמן בו אני כותבת אותו". וזה חברים, המשפט הכי חשוב שתמצאו בכל הפוסט הזה.

אין ספק שזה מתיש, במיוחד כאשר אתם כותבים כמות גדולה של טקסטים האחד אחרי השני. לפזר מילות מפתח הרבה יותר קל. זוהי הסיבה, לכך, אגב, שחלק גדול מהכותבים מעדיפים להתעסק בכתיבת SEO אגרסיבית ולא לעסוק בכתיבה משמעותית עמוקה יותר.

זוהי, כמובן, זכותם, אבל אנחנו, בכתבנית, מעדיפים לא רק את הפה מחייך, אלא גם את העיניים מחייכות, והרבה!