כתיבה תחת השפעה

“אני לא סופר שיש לו בעיה של שתייה, אני שתיין שיש לו בעיה של כתיבה” – טרומן קפוטה

כתיבה היא אקט סוליסטי וסיזיפי. יש בה בדידות. לכן, הרבה כותבים מאמצים הרגלים וחומרים שונים שיסייעו להם לצלוח את המסע היומיומי. במאמר הזה נזכיר כמה מהם – וכמו שרמז טרומן קפוטה – נתחיל עם האלכוהול שמלווה את המין האנושי כבר לפחות 5000 שנה.

החיבה של כותבים מפורסמים לטיפה המרה כבר הפכה לקלישאה: ארנסט המינגווי, ויליאם פוקנר, דילן תומס, ג’יימס ג’ויס, ריימונד קארבר, צ’רלס בוקובסקי או ג’ון סטיינבק הם רק כמה דוגמאות מתוך עשרות של כותבים דגולים שהאלכוהול היה בן לוויה קבוע בחייהם, ולגבי חלקם גם במותם.

האם אלכוהול באמת משפר את הכתיבה?

ובכן, קצת כמו התשובה המיתולוגית של שמעון פרס: “כן ולא”. ‘כתיבה’, אינה יכולת אחת, אלא מקבץ של כמה כישורים שונים. האלכוהול בהחלט מסייע לכותב להשתחרר מעכבות ולבצע הקשרים יצירתיים יותר, מצד שני הוא פוגע בכושר הריכוז ומקשה על המוח לסנן מידע. מחקר חדש מראה שייתכן שהעניין הזה אינו מקרי. אחד המפתחות ליצירתיות מוגברת נובע מכך שהמוח פתוח לקבל גם חיבורים פחות הגיוניים, חיבורים שמוח מפוקס, שאמון על חשיבה וכתיבה אנליטית, יסנן מראש. אנחנו ממש לא ממליצים על כתיבה בהשפעת אלכוהול, חומר שהורג מיליוני בני אדם בכל שנה, וגם הדעות על כך שהוא עשוי לסייע בכתיבה חלוקות. אחרי שזה נאמר, אם כוסית קטנה של עראק או כוס יין אדום פותחות לכם את הצ’אקרה היצירתית, אנחנו גם לא נמליץ להתנזר. נסתפק בציטוט של הסופר (והשתיין) הבריטי קינגסלי איימיס: “כוסית גדולה יכולה לתת את פרץ האנרגיה המכריע בסוף היום, אבל כדאי להימנע מזה מוקדם יותר. מי שכותב את הספרים שלו על ויסקי הוא כנראה סופר גרוע – אמריקאי, קרוב לוודאי.”

עוד על כתיבה ואלכוהול במאמר הזה

רוצה לעלות לקפה?

כשזה מגיע לכתיבה ושיפור המחשבה לקפה יש קבלות היסטוריות. אפשר למצוא קורלציה בין התפשטות תרבות שתיית הקפה באירופה במאות ה-17 וה-18 ובין הרעיונות הפילוסופיים הגדולים של ‘עידן הנאורות’. למעשה, הקפה והאלכוהול ניהלו דו-קרב היסטורי והקפה ניצח בנוק אאוט. בשלהי ימי הביניים וראשית הרנסנס בירה ומיני שיכר אחרים היו המשקה העיקרי שנצרך, יותר ממים – מים נקיים לשתייה לא היו תמיד נגישים – כך שבפועל אירופה היתה שרויה בסוג של שכרות מתמדת חמש מאות שנה. הקפה שינה את כל זה. הפרט הטריוויאלי – שהכנת קפה דורשת הרתחת מים בלבד – הקטין את צריכת האלכוהול והיבשת נכנסה לפוקוס. תרתי משמע.

היום אנחנו יודעים שקפאין הוא בין היתר: חומר מעורר, מפיג מתחים ומגביר את כושר הריכוז. זה הופך אותו למצרך סטנדרטי בקרב כותבים. אבל במאה ה-16 הוא נחשב למשקה מאגי שנאסר לשימוש בכמה מקומות (בשוודיה האיסור נותר בתוקף עד 1822) ובניגוד לאלכוהול נחשב כמשקה שמעודד פגיעה בסדר החברתי. כמו שסיכם את זה יפה הפילוסוף הצרפתי מונטסקייה, שטען שבתי המלוכה מתנגדים לשתיית קפה בגלל שהוא: “משקה שמעורר את השכל”.

מצד שני, כמו כל דבר, ישנם אנשים שפחות מתחברים לקפה ולכן ניתן את המילה האחרונה לבלזק שטען: “קפה רק הופך אנשים משעממים – למשעממים עוד יותר.”

עוד על כתיבה וקפה

נותנים לכם כנפיים

בדומה לקפה גם משקאות האנרגיה נועדו לעורר ולהמריץ, רובם אפילו מכילים מינונים יפים של קפאין. בשונה מקפה, משקאות אנרגיה מזכירים יותר משקאות קלים. אפשר אפילו לומר שיש למשקאות הקלים ומשקאות האנרגיה ‘אב קדמון משותף’ – כאשר בשנת 1886 רוקח אלמוני בשם ג’ון פמברטון הציג באטלנטה משקה בשם ‘קוקה קולה’ הוא הציג אותו בתור “המעורר המושלם לעצבים ומרץ”. צריך לזכור שבגרסה המוקדמת של קוקה קולה החומר “המעורר” העיקרי לא היה קפאין אלא דווקא חומר שהופק מתמצית עלי הקוקה. משקאות האנרגיה המודרניים (וגם הקוקה קולה שאתם מכירים) לא מכילים קוקאין אלא שילוב של קפאין, סוכרים וחומר ממריץ בשם טאורין.

טאורין הוא חומר טבעי שמופרש אצלנו בגוף במינון נמוך, הוא התגלה לראשונה בשנת 1827 על ידי שני חוקרים אוסטרים שהצליחו לבודד אותו מכבד של שור ומכאן שמו – טארוס ‘שור’ בלטינית. זו גם הסיבה לשור של ‘רד בול’ המותג הגדול בתחום משקאות האנרגיה, שלמעשה המציא מחדש את הקטגוריה כשהושק בסוף שנות השמונים.

האם זה טוב לכתיבה? כרגיל, המבחן הוא אישי. אין ספק שכאשר עובדים בשעות הקטנות של הלילה הזרקה של סוכרים וחומרים מעוררים יכולה לתת דחיפה לכותב לפני דד ליין. מעבר לזה, הדעות חלוקות.

עוד על כתיבה ומשקאות אנרגיה

האם מדיטציה יכולה לשפר כתיבה?

מסתבר שכן. אם אתם אנשים שמדיטציה עושה להם טוב היא בהחלט יכולה להביא אתכם לכתיבה רגועים ומרוכזים יותר. לא חייבים להיות רוחניקים בשביל להבין את העיקרון. המצב הרגשי והתודעתי שלנו מושפע מהפרשות של הורמונים ואנדורפינים, שמצבים מדיטטיביים מסוימים וגם פעילות גופנית (לצורך העניין ספורט ויוגה שייכים לאותה משפחה), מעודדים שחרור שלהם. האנדורפינים האלה גורמים לנו להרגיש ערניים ומלאי ביטחון – הם גורמים לנו להרגיש טוב, ולמרות מיתוס ‘האמן המיוסר’, בדרך כלל כשמרגישים טוב יותר גם כותבים טוב יותר. מדיטציה אינה תחליף להשכלה רלוונטית או כישרון. אבל זה לא מקרה שבשלב כזה או אחר כותבים רבים מוצאים את עצמם מבקרים באשראם. אנחנו לא ממליצים לכם לעבור לחיות בפונה ולהחליף את השם לרפיק, אבל מדיטציה בקטנה עשויה להתגלות כרעיון בכלל לא רע.

יש גם כותבים שמתייחסים אל חלק מהכתיבה עצמה כאל סוג של מדיטציה, כמו למשל הסופרת הצ’יליאנית איזבל איינדה שתיארה פעם את תהליך הכתיבה שלה כך: “כשאני כותבת את הטיוטה הראשונה אני לא יוצאת החוצה, אני כלואה במקום אחר, כותבת. זה הזמן למדיטציה, לצלילה לתוך הסיפור”.

עוד על כתיבה ומדיטציה פה

“נעביר בסיבוב זר קוצים ריחני”

על האופציה עליה מרמז אהוד בנאי בשיר שהקדיש למאיר אריאל אנחנו יכולים לדבר באופן תיאורטי בלבד. עישון קנביס הוא היום בגדר עבירה פלילית, ועדיין בעולם שחלק גדול ממנו חווה היום מהפכת לגליזציה שגם מנגישה את המידע והמחקר, קשה להתעלם מהתופעה הזאת. בקליפורניה כבר אפשר ללכת לרופא ולקבל מרשם למריחואנה רפואית עקב התוויה של ‘בלוק כתיבה’ או ‘מתח’. בישראל לא קיימות התוויות רפואיות דומות ולכן המשך הדברים רלוונטי רק לכותבים שסובלים מכאבים כרוניים בגב או מסרטן ולכן הם כבר מצוידים ברישיון לעישון קנביס. אבל גם אם הזדמנתם לדנוור קולורדו או לאמסטרדם ממש לא בטוח שקנביס זה מה שיעזור לכם בכתיבה. נכון שקנביס מעודד שחרור של דופמין שמסייע להסיר עכבות, וכנראה שגם בסוגיית המחשבה הקריאייטיבית הוא יכול להועיל. מנגד, המריחואנה פוגעת בחדות המחשבה, עלולה להרדים ולשבש את הזיכרון לטווח הקצר. כמו עם אלכוהול זה לרוב עניין של מינון וזה תמיד אינדיבידואלי. בכל מקרה, מי שבוחר להיעזר בג’וינט חוקי כדי להתגבר על מחסום כתיבה, שלא ישכח להשקיע בהגהה…

עוד על כתיבה וקנאביס

טיפול בהפרעות קשב וריכוז

ילדי ישראל הם אלופי העולם בהפרעות קשב ומהמובילים בעולם בצריכת ריטלין. ‘ריטלין’ זה היום שם גנרי לסדרה של תרופות שמבוססות על מולקולת המתילפנידאט (שהיא אגב בת דודה רחוקה של הקוקאין והאמפטמינים), חומר מעורר שבאופן מפתיע דווקא מרגיע וממקד אנשים שסובלים מהפרעות קשב. האם הגיוני שאנשים כותבים יסבלו מהפרעות קשב? זה לא מאוד נדיר, ועבור כותבים כאלה ריטלין עשוי להתגלות כפתרון נהדר שישפר את ההספק שלהם. יש גם ‘אבל’. ריטלין לא מתאים לאנשים רבים והוא תרופה שיש לה תופעות לוואי כמו הפרעות שינה או חרדות. יש כותבים שמדווחים ששימוש בריטלין דווקא פגע להם באספקטים מסוימים של הכתיבה. בכל מקרה, מדובר בתרופת מרשם שדורשת בירור רפואי ומעקב אצל רופא מומחה.

עוד על כתיבה וריטלין

ד”ר הופמן במקום ריטלין

כן, זה בדיוק הד”ר הופמן עליו אתם חושבים, ולא, התוצאה הרבה פחות פסיכדלית ממה שאתם מדמיינים. כמו במקרה של הקנאביס, הסיפור של מיקרו דוסינג (תת מינון) של LSD, הוא כרגע כמעט תיאורטי (‘כמעט’, משום שנערך באוניברסיטת תל אביב מחקר קליני בנושא) אבל כדאי שתדעו במה דברים אמורים, לנוכח העובדה שכבר מדובר בטרנד עולמי שחוקרים ואנשי מדע מהשורה הראשונה הם בין אלה שמקדמים אותו.

הרעיון במיקרו דוסינג הוא לתת חומר במינון כזה שלא מעורר אצל הנוטלים אותו תגובה פסיכו אקטיבית נוכחת. אין כאן ‘סוטול’ או ‘טריפ’. במינון של מיקרו דוסינג של 10 או 20 מיקרוגרם החומר לא אמור להגיב כמו שסיפרו לנו שהוא מגיב. תשכחו מקליידסקופים צבעוניים ומוזיקה של ג’פרסון אירפליין ברקע. בשביל זה תצטרכו להעלות את המינון בערך ל-100 מיקרוגרם. מה ש-LSD כן עושה במינון המזערי זה להגביר את הפוקוס והערנות, בדרך כלל בלי תופעות הלוואי שמאפיינות תרופות להפרעות קשב.

עוד על כתיבה ומיקרו דוסינג של LSD

נ.ב. אם זה לא היה ברור עד כה אז אין המאמר או כותבו ו/או האתר ממליצים על שימוש בחומר כזה או אחר.

פורסם ב: כתיבת תוכן

תגיות: כתיבה תחת השפעה של LSD | כתיבה תחת השפעה של אל אס די | כתיבה תחת השפעה של אלכוהול | כתיבה תחת השפעה של מדיטציה | כתיבה תחת השפעה של מריחואנה | כתיבה תחת השפעה של משקאות אנרגיה | כתיבה תחת השפעה של משקה אנרגיה | כתיבה תחת השפעה של סמים קלים | כתיבה תחת השפעה של קנאביס | כתיבה תחת השפעה של קפאין | כתיבה תחת השפעה של קפה | כתיבה תחת השפעה של ריטלין