יומולדת יש רק פעם בשנה? מזל!

לאחיין שלי יש יומולדת עוד יומיים. קורה. למזלי זה עניין של פעם בשנה ולא יותר, אבל תמיד עולה השאלה: “מה לקנות לילד שיש לו הכל?”

הוא כמובן רוצה כסף והרבה אבל יש גבול. עם כל הכבוד למשכורת שלי מכתבנית, יש סכומים שגם אני לא יכולה לעמוד בהם. האמת היא שאני גם לא רוצה כי יש לי עוד 11 אחיינים שיהיו בריאים.

אז מה עושים?

הפתרון הקל הוא להקשיב לקלישאה ולקנות לו את מה שאני אוהבת לקבל. נראה לי קצת בעייתי. רק נאמר שאני מחבבת סרטי קולנוע צ’כיים ואם אפשר רומנטיים ובלי תרגום…

גם כאן אני חייבת להודות על האמת. הניסיון שלי פה מר. מר מאוד. אחותי חובבת האמנות (ועוד נחזור אליה בהמשך) מקפידה להעניק לי מתנות יומולדת בדמות אלבומי תמונות של מונק ודומיו.

מלבד למצוא בהם דמיון לאיך שאני נראית בבוקר, לא הפנמתי את הרעיון. עוד לא הבנתי אם זה רמז למשהו או לא, אבל נטשתי את הקונספציה. שלום ולא להתראות.

כתבנית כמוזה

אז ישבתי וחשבתי והגעתי להחלטה. בתור עובדת בכתבנית אני מתאימה לכל לקוח את התוכן הרלוונטי, אז למה שלא אאמץ זאת גם כאן? הלכתי וחקרתי מה הילד אוהב. התשובה היא חרקים. כן, המגעילים האלה עם המחושים והכנפיים שעושים לי בחילה. אז למה שאקנה לו איזה ג’וק מעופף? ממש לא!

גם בכתבנית כשמגיעים לקוחות שעוסקים בתחומים שרחוקים ממני אני משתדלת למצוא קשר אלי. למשל, אם הלקוח עוסק במיזוג אוויר (ולי אין מזגן בבית מתוך עקרונות של קיימות), אני אכתוב על האלמנטים שקרובים לליבי: אפשרות לחימום בחורף, חסכון בחשמל ובעיקר טכנולוגיה מתקדמת. אבל מה אני יכולה ללמוד מג’וקים? כלום. שיניתי כיוון.

ללמוד מהמתחרים

אפשרות אחרת היא להסתכל מה עושים המתחרים וללמוד מהם, אבל בלי להעתיק כמובן כדי לשמור על מקוריות.

גם בכתבנית זו טקטיקה מקובלת, אבל איך אני מיישמת אותה עכשיו? פשוט מאוד. רואה מה אחרים קנו לילד ועושה הפוך. קל. למשל, אחותי חובבת האמנות (הבטחתי שהיא תחזור) קנתה לו פאזל צבעוני. אמנם אמרתי לה שהוא לא בעניין, אבל היא התעקשה שזו מתנה בול בשבילו. אמנותית כבר אמרתי?

אז החלטתי לבדוק מה אמא שלי קנתה. בכל זאת, אם אמא יודעת הכי טוב סבתא אמורה לדעת מצוין. אז זהו שלא. אמא שלי גננת במקצועה והחליטה שהכי טוב לילד בימינו לקבל 300 משחקי קופסה. היא רק לא לקחה בחשבון שהדבר הכי חברותי שקיים עכשיו זה סרטונים בטיקטוק…

חוזרים לבסיס

אז ניצלתי שוב את הניסיון שלי מכתבנית. ומה אני עושה במשרד כשאני לא מתמצאת בחומר? חוזרת להתחלה. למשל כשמבקשים ממני לכתוב אם “פיורד הוא יותר מלוח או יותר מתוק“, אני קודם כל בודקת מה זה בכלל פיורד.

אז הבנתי שילד שאוהב חרקים חיים בטח גם מת על מדעים. אז קניתי לו ערכה לניסויים ביתיים. שיספוג קצת ידע שימושי. מה יש, לאחיין שלי לא מגיע ערך מוסף כמו שהלקוחות של כתבנית כתיבת תוכן מקבלים בכל מאמר? עכשיו אני רק מקווה שהוא לא ישרוף את הבית, אבל לפחות עד השנה הבאה יהיה לי קצת שקט. יומולדת שמח!

נעה, כותבת תוכן בכתבנית

פורסם ב: כתיבת תוכן