04-6491136 
השפה העברית השתנתה במאות האחרונות ואף בעשורים האחרונים. כדרכה של שפה חיה, נוספות אליה מילים, ומילים אחרות נעלמות. גם ניקוד השפה העברית עבר תהפוכות רבות מאז המצאת העברית ועד היום. הניקוד הקיים התפתח תוך כדי שינויים ושיפורים, אבל במקביל לו התקיימו (ומתקיימים עד היום, בזעיר אנפין) סוגים אחרים של ניקוד. בשורות הבאות נסקור בקצרה את נושא הניקוד, החשבות שלו וההשפעה שלו על לימוד השפה העברית והבנתה.
בשורות הבאות נסקור בקצרה את נושא הניקוד, החשיבות שלו וההשפעה שלו על לימוד השפה העברית והבנתה.
ניקוד השפה העברית – היסטוריה קצרה
ניקוד השפה העברית עבר, כאמור, תהפוכות ושינויים במהלך יותר מאלף וחמש מאות השנים שבהן הוא קיים. ראשיתו של ניקוד השפה העברית הוא בזמן כל שהוא במהלך המחצית הראשונה של האלף הראשונה לספירה. עד לתקופה ההיא, כחמש מאות שנים ויותר לאחר נפילת בית המקדש השני ונפילת המדינה היהודית בהנהגת בר כוכבא (136 לספירה) , היה נהוג להעביר את התורה שבעל פה, מאב לבן. אמנם תהליך הקנוניזציה של התנ”ך הסתיים בערך במאה הרביעית, אבל עדיין היו הבדלים בין קהילות שונות ומסורות שונות באשר לאופן הקריאה וההגייה של הספרים הקדושים. תהליך הניקוד של השפה העברית החל לאחר נפילתה הסופית של האימפריה הרומאית והתפתח במקביל לעליית כוח עולמי חדש – האימפריה המוסלמית, במהלך המאה השביעית.
הניקוד המקובל כיום הוא הניקוד הטברני. כשמו כן הוא, התפתח הניקוד בשיטה הזאת בטבריה. המטרה המוצהרת של הניקוד היא לשמר את שיטת ההגייה של הקריאה בספרי התנ”ך. הניקוד בשיטה הזאת התפשט וההגייה על פי שיטת הניקוד הזאת קנתה לה אחיזה במרבית הקהילות היהודיות בעולם המוכר דאז. הדבר תאם את תהליך ההאחדה של הקריאה והתפילה ביהדות, שהחל מייד לאחר ההתפרקות הסופית של המדינה היהודית בשנת 136 לספירה. שיטת הניקוד צלחה את כל ימי הביניים ונותרה בעינה גם עת חודשה השפה העברית בארץ ישראל.
חשיבות הניקוד בלימוד השפה העברית
אחד המאפיינים של השפה העברית המתחדשת היא העובדה שהשפה הזאת מאחדת אנשים שנולדו בארצות שונות והם דוברים מגוון רחב של שפות. חלק מהשפות הללו הן ערבית, אנגלית, צרפתית, רוסית, פולנית, גרוזינית, גאורגית, אמהרית, פרסית ועוד. ריבוי השפות והניבים בתוכן היווה בעבר ומהווה עד היום אתגר לא פשוט בפני מי שמנחילים את השפה העברית לעולים החדשים. הניקוד בצורתו הקיימת מאפשר הבנה טובה יותר של השפה ומעניק כלי מצויים להאחדת המבנה וההגייה של השפה בקרב תלמידים שתהום מפרידה ביניהם בכל האמור לתפישת השפה, ההגייה והדקדוק שלה. קשה ללמד את השפה העברית, אבל ניתן רק לדמיין את הקושי שהיה עומד בפני המורים לעברית, אילולי שיטת הניקוד הקיימת.
ניקוד השפה, כתיבה ואומנות
אחת התופעות המעניינות בכל האמור בניקוד השפה העברית, הוא השימוש המעניין שנעשה בו בתחום הכתיבה, הספרות והשירה. בעברית המודרנית, השימוש העיקרי בניקוד נועד לסייע בהבנה טובה יותר של מושג או מילה שהמחבר מנסה להנחיל או להסביר לקורא. לעתים מדובר במושגים בלע”ז (לשונות עמים זרים), שכותב כל שהוא מנסה לכתוב בתעתיק עברי. במקרים הללו ניתן להשתמש בשתי שיטות: האחת – לכתוב את המונח באותיות לועזיות. השנייה – לנסות לכתוב את המושג בתעתיק עברי, עם ניקוד חלקי או מלא, במטרה להעביר בצורה הטובה ביותר את כוונת המחבר.
גם שירה עברית נעזרת לא אחת בניקוד. לעיתים מדובר בסממן חיצוני ואסתטי בלבד. במקרים אחרים מדובר בהגייה של מילה, שבלעדי הניקוד עלולה לשנות לחלוטין את המובן שהמחבר ביקש להעניק לה. ספרי שירה לילדים ומבוגרים מופיעים תדיר בניקוד מלא, לשמחתם של שומרי אמוני השפה העברית.
השפה העברית משתנה וסופגת לתוכה מילים ומונחים משפות זרות. בנוסף, נוספים מונחים מקוריים בשפה העברית, במטרה להתאים אותה לזמנים החדשים. ניקוד השפה העברית, לפיכך, איננו עתיד להעלם מהעולם במהרה. נהפוך הוא – הוא עתיד להשפיע על השפה העברית עוד שנים רבות.
לקריאה נוספת
פורסם ב: ניקוד
תגיות: ניקוד
