תוכן, תקשורת, קשר (ואיך מתירים את כל הפלונטר הזה?)

שנים טוחנים לנו, בכל מדיה אפשרית, ש”התוכן הוא המלך”, ואין מישהו שיותר מאיתנו, אנשי התוכן של כתבנית, שמסוגל להתחבר לאמירה הזו, מאחר ומעצם התפקיד שלנו בשרשרת המזון (והשיווק), אנחנו הם אלה שאחראים לחלק הזה של התוכן – הכתוב והמצולם.

אבל התוכן, חשוב ככך שיהיה, הוא רק חלק אחד ובודד בפאזל הכולל, הגדול יותר, שכל-כולו עוסק בתקשורת שאותה אנחנו מנהלים עם אנשים אחרים, ליתר דיוק, במקרה שלנו – לקוחות קיימים ולקוחות פוטנציאליים.

בעולם אידיאלי, היה לנו זמן לשבת ולשכנע כל אחד מהלקוחות באופן אישי, למה המוצר שלנו הוא טוב יותר, למה השירות שלנו מוצלח יותר, איך מה שאנחנו מציעים לו עונה ב ד י ו ק על הצרכים הספציפיים שלו. כי לדבר, אחד על אחד, בגובה העיניים, זו, כידוע, הדרך הטובה ביותר לנהל תקשורת זורמת ויעילה.

אבל זה, כאמור, היה יכול לקרות בעולם אידיאלי, ואנחנו, כידוע, חיים בעולם שהוא לא כזה, וגם (מה לעשות?) – צריכים להספיק להגיע לכמה שיותר אנשים במקביל, כי חשבון הבנק שלנו פחות מתלהב מהתחושה האישית, המקרבת והחמימה שאנחנו מנסים ליצור עם כל לקוח…

אז מהי, בעצם, תקשורת?

הלכנו לוויקיפדיה כדי לבדוק מה היא אומרת, וזה, מילה במילה, מה שהיה כתוב שם:

תקשורת בין-אישית היא הדרך שבה שני אנשים או יותר משתפים ביניהם מידע או רעיונות. התקשורת מהווה אמצעי חשוב לביסוס קשר אותנטי וזורם בין אנשים, שהוא תנאי הכרחי ובסיסי לשיתוף פעולה משום שהוא מזמן אמצעים לפתרון בעיות ולהבעה של אכפתיות וקרבה. בהתאם לכך, התקשורת הבין-אישית משפיעה על יכולתו של האדם לקשור קשרים עם בני אדם אחרים בחברה.

שזה יופי-טופי, אבל נותן לנו רק מסגרת סמנטית וכוללנית מאד, וגם לא פותר לנו את השאלה הגדולה שלנו – כיצד פונים להרבה אנשים, ובכל זאת, נותנים לכל אחד (ואחת) מהם את התחושה שדיברנו אליו/אליה באופן אישי ובגובה העיניים?

כאן, נכנסות הטכנולוגיות המודרניות לתמונה – אם בעבר, בשל אילוצים ומגבלות שונות, נאלצנו לפנות לכולם בצורה אחידה והעניין הזה של “תפסת מרובה – לא תפסת” הוכיח את עצמו בכל פעם מחדש (והאמת? גם דיי הרס לנו את התקשורת עם לקוחות פוטנציאליים וקיימים). כיום, בגלל מגוון הטכנולוגיות, אנחנו יכולים להתאים את פילוח השיווק לקהלי היעד השונים, מתוך התובנה כי אל, למשל, בן 30 ובן 50 (גם אם שניהם, לכאורה, סובלים מבעיה משותפת – פסוריאזיס / אין אונות / מיגרנות / אצבע פטיש ברגל) אנחנו צריכים לדבר ב”שפות” שונות, לפנות בשעות אחרות, להגיע דרך פלטפורמות שונות.

ואם כבר הזכרנו את עניין הפלטפורמות השונות, מסקר שערכה חברת ארלינגטון (המתמחה במחקרי השוק) עבור חב’ אידומו הישראלית, עולים ממצאים מעניינים למדי.

מהסקר, שנערך בארה”ב ובבריטניה והתייחס למדגם מייצג של 2000 נשאלים בני גילאים שונים, עולות מספר נקודות מעניינות, הנוגעות להעדפות התקשורת מול מותגים וחברות של בני קבוצות הגיל השונות. כך, למשל, עולה שהאימייל הוא (עדיין!) ערוץ תקשורת מועדף על מרבית המשתתפים בסקר (52% מכלל המשיבים). אבל, בעוד ש-60% מבני דור ה-X מתייחסים אליו כאל כזה, רק פחות מ-30% מבני דור ה- Z, רואים בו את הערוץ המועדף עליהם. הם, מצידם, יעדיפו דווקא את ערוצי התקשורת המתקדמים יותר, למשל – הווידיאו (שמועדף על 4 מתוך 5 מהם).

בנוגע לצורך בהתאמה אישית של הפרסומות והתכנים המתקבלים, אגב, יש תמימות דעים בין בני כל שכבות הגיל השונות – כל אחד ואחת מהם מעדיפים תקשורת פרסונאלית שפונה אליהם ומדברת על (ואל) הצרכים שלהם.

ולמען האמת, זה משהו שגם אנחנו בכתבנית מסוגלים להזדהות איתו, כי זה לא משנה אם אנחנו עורכי דין צעירים בני 30 או גמלאים בני 70, כולנו, כבני אנוש, זקוקים לתחושה שאנחנו מיוחדים מספיק כדי שמי שמדבר “אלינו”, באמת ידבר אלינו, ולא רק ידבר באופן כללי לקבוצה / פלח השוק שאליהם אנחנו משתייכים בעיניו כשהוא רוצה למכור לנו משהו…

---

 [u1]קישור לאחד מהמאמרים האנטי-שיווקיים שלנו

פורסם ב: כתיבה שיווקית, כתיבת תוכן, שיווק באמצעות תוכן