כותב תוכן

סוף שנת הלימודים השנייה, תקופת פוסט הסגרים של הקורונה, המרצה הקפדן ו”המאיים” ביותר בתואר מבקש מאיתנו, הסטודנטים, להגיש לו עבודת סוף שנה. בעבודה עלינו להתייחס לכל מה שנלמד בקורס, על אף שרובנו לא הצליח להבין את המסרים המרכזיים שניסה להעביר, ולהגיש לו אותה במבנה מסוים, תוך שימוש ברעיונות מסוימים ובנוסח ספציפי. הסטודנטים בכיתה געשו ורעשו, […]

אחת התופעות הפרדוקסאליות באופי האנושי, היא הרצון שלנו להשיג מקסימום אפקט במינימום השקעת משאבים. אנחנו בטוחים שאם תאמצו את מוחכם לרגע, תוכלו להגיע לדוגמה משלכם לכך, אבל בואו נקצר לכם (גם כאן) את התהליכים, עם דוגמה מהתחום שלנו – כתיבת תוכן. לעיתים קרובות, מגיע אלינו לקוח שרוצה להגיע מהעמוד האחרון בתוצאות החיפוש בגוגל (מה שאנחנו

בתחום של כתיבת תוכן, כתיבת תוכן תיירותי נחשבת לכיף אמיתי – טיילתם, ביקרתם, נהניתם ועכשיו, אתם גם הולכים לכתוב על זה, כדי להרוויח קצת חשיפה (או, במקרים של כותבים מקצוענים אמיתיים – להרוויח על זה כסף). העניין הוא, שזה רק לכאורה, כי קל מאד ליפול כאן למלכודת של בית הספר היסודי (“יומני היקר, כך ביליתי

כיום, קשה להעלות על הדעת אדם שלא שמע את המנטרה “התוכן הוא המלך”, והדבר נכון במיוחד בכל הנוגע לכתיבת תוכן לעסקים. אבל, אחרי שסיימנו לשנן את המנטרה הנדושה הזו, כאשר אנחנו מגיעים לתכל’ס ושואלים שאלות מעט יותר נקודתיות, מסתבר שכתיבת תוכן אינה עניין כל כך פשוט, כמו שהיה עשוי להצטייר מהעיסוק המסיבי בה בכל מדיה

הווירטואליה יוצרת רושם מוטעה של אנונימיות, שמאחוריה, קל למרבית האנשים להסתתר. אנחנו רואים את התוצאות של אותם אנונימיות וריחוק ברשתות החברתיות, בתופעות כמו בריונות רשת, עבריינות מקלדת, וכן – גם בכל הנוגע לנימוסים והליכות. קל לנו מאד לשכוח, כי גם בצידו השני של המסך מצויים אנשים בשר ודם, ולעיתים, נדמה כי הביטוי “הנייר סובל הכל”

לפעמים, לאנשים מבחוץ, כאלה שאינם מצויים בענייני התוכן והאתרים, נדמה שכתיבת תוכן היא עבודה ככל עבודה אחרת. אבל, למעשה, אם חושבים על זה לעומק (ותאמינו לנו, יש לנו שעות של חשיבה לעומק וחפירה בנבכי עצמנו), אם היינו צריכים להשוות כתיבת תוכן לכל דבר אחר בעולם, הדבר היחיד שהיה, אולי, יכול לדמות לכתיבת תכנים, הוא… הורות

1. “חשוב לדמיין, להתפרע עם הדמיון, זה עדיף מלהתפרע בחצר ולהיפגע”, כך הייתה אומרת לנו דורית, מנחת חוג הדמיון המודרך כשהייתי בגן. אני כבר לא זוכר על מה הדריכה אותנו ואם אכן התפרעתי על כנפי הדמיון בחוג שלה (נדמה לי שנרדמתי וישנתי במשך רוב המפגשים. נו טוב, היא החשיכה את החדר…). המשכתי להתפרע בחצר (ולהיפגע)

כולנו יודעים להשתמש באנשי מקצוע במידת הצורך. כשכואב לנו, אנו ניגשים לרופא. כשיש לנו נזילה בבית, אנחנו מזמינים אינסטלטור. אנו מסתפרים אצל מעצב שיער, שוכרים מטפלת לילד, משלמים למעצבי פנים כדי שיעזרו לנו בשדרוג הנראות של הבית ועוד ועוד. למעשה, ברוב המקרים אנחנו בכלל לא שמים לב בכמה אנשי מקצוע אנו משתמשים על-מנת לסייע לנו